רבים טוענים כי חקלאות מקומית ידידותית יותר לסביבה מיבוא מוצרי חקלאות, אך מחקרים קודמים הגיעו לתוצאות סותרות בתחום. כדי לבחון טענה זו, ניתחנו את ההשפעות הסביבתיות של ייצור מקומי של מוצרי חקלאות בישראל לעומת חלופת היבוא עבור גידולים שהיקף היבוא שלהם גבוה: תפוחי עץ, אגסים, שקדים, בצל, תפוחי אדמה, שום, וחומוס. הניתוח נערך בשיטת "ניתוח מחזור החיים", המתחשבת בהשפעות לאורך כל חיי המוצר "מהעריסה עד לקבר". חישבנו את הערך הכלכלי של הגידול המקומי בהתבסס על ערך ההשפעות הסביבתיות, על ערך הנוף החקלאי לציבור ועל הרווח למגדל, והשווינו אותו לערך הכלכלי של ההשפעות הנובעות מהיבוא. נמצא כי התועלת הכלכלית הכוללת עבור כל תושבי המדינה מהגידול המקומי גבוהה מהתועלת הכלכלית הכוללת של היבוא עבור רוב הגידולים. הדבר נכון בעיקר לגבי אגסים ותפוחי עץ, שעבורם ערך הגידול המקומי לכלל תושבי המדינה גבוה בכ-10,000 ₪ לדונם לשנה מערך היבוא. ערך הנזק הגבוה ביותר לסביבה מהגידול המקומי נמצא בתפוחי אדמה (כ-9,000 ₪ לדונם), וזהו הגידול היחיד שבו ערך היבוא גבוה מערך הגידול המקומי.