ההשפעה של עקת חום על התמותה היומית בתל-אביב
חוה פרץ, אניבלה ביג'רי, פנחס אלפרט, יורם אפשטיין ומיקלה בצ'יני
דצמבר 2013, גליון 4, (עמ' 298-304)


הדפסשלח לחבר PDF


תקציר

תמותה ותחלואה הקשורות במזג האוויר מעוררות עניין בהקשר של שינוי האקלים העולמי. ההשפעות קצרות הטווח של טמפרטורה על התמותה נחקרו בכמה מקומות בעולם, בעיקר באירופה, בארה”ב ובאוסטרליה, ונמצאה תבנית עונתית עם תמותה מוגברת בטמפרטורות קרות וחמות, אך עם שוני בערכי הסף. בישראל הנושא עדיין לא נחקר בצורה יסודית. מטרת מחקר זה הייתה, אפוא, להעריך את עקומת הקשר בין עקת החום והתמותה היומית בתל–אביב, תוך אמידת נקודת הסף (הנקודה שהשפעת עקת החום משתנה בה).

נתונים יומיים של חמש שנים, 1.1.2000-31.12.2004, נאספו מאזור תל–אביב, במערך של סדרות עתיות; נתונים על מספר הפטירות התקבלו ממשרד הבריאות, ומשתני אקלים וזיהום אוויר התקבלו מתחנות ניטור של המשרד להגנת הסביבה. נעשה שימוש במודל של רגרסיה פואסונית לבחינת עקומת הקשר בין עקת החום שבוטאה במדד אי–נוחות, לבין מספר הפטירות ביום, בתִקנוּן לגורמים נוספים (יום בשבוע, חודש בשנה וזיהום האוויר) בגישה בייזיאנית.

במחקר נמצא קשר בין מדד אי–הנוחות (ביום הפטירה ועד שלושה ימים לפניו) ושיעורי התמותה (בערך לוגריתמי log) בתל–אביב. העקומה שנמצאה היא בצורת J (“מקל הוקי”), עם נקודת סף של 29.3 (רווח בר–סמך בייזיאני 90%=28.3-30.7). כלומר, נמצא סיכון לינארי מוגבר למוות מחשיפה לעקת חום שהיא מעבר לסף. ספציפית נמצא כי עלייה ביחידה אחת במדד אי–הנוחות מעל הסף מגבירה את הסיכון למוות ב–3.7% (רווח בר–סמך בייזיאני של 90%=0.2-8.7). כמו כן, נמצא כי לחנקן דו–חמצני, כמדד לזיהום אוויר, יש השפעה מובהקת על התמותה; עלייה ב–10 חלקיקים למיליארד (ppb) ברמת החשיפה נמצאה כמגבירה את הסיכון למוות ב– 2.5% (רווח בר–סמך בייזיאני של 90%=0.4-4.5).

מסקנתנו היא שמאחר שכל האוכלוסייה חשופה לסיכוני מזג האוויר, יש צורך חיוני במדיניות מקומית שתביא לירידה במספר מקרי המוות שקשורים לעקת חום, בפרט עם העלייה הצפויה בתדירותם של הימים שתשרור בהם עקת חום גבוהה בשל ההתחממות האזורית.


Previous Next
רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel