החשש מההשפעה המשולבת של התחממות כדור הארץ ושל אי החום העירוני הוביל למחקרים לא מעטים, שסייעו בניסוח מסמכי מדיניות והמלצות ל-"אִפחוּת (מיתון) אי החום העירוני" (urban heat island mitigation) מטעמם של גופים רבים ומגוונים, כמו האיחוד האירופי או הרשות להגנת הסביבה של ממשלת ארה"ב. ההצדקה ליישום אמצעי מדיניות כאלה היא ההנחה כי הפחתת הטמפרטורות בעיר תביא לחיסכון באנרגיה הדרושה לאִקלוּם בניינים (חימום ומיזוג אוויר), לנוחות תרמית להולכי רגל במרחב העירוני, להפחתת התמותה במהלך אירועי חום חריגים ולהורדת רמות האוזון באוויר העיר.

אין עוררין על כך שקיים מִתאם גבוה בין העלייה בטמפרטורות האוויר ומספר תופעות שליליות. עם זאת, ממצאי מחקרים שבחנו היבטים שונים של המיקרו-אקלים בעיר מראים כי מדיניות שמתמקדת בהורדת טמפרטורת האוויר – אף כי אין ספק שהיא רצויה בפני עצמה – עלולה להביא ליישום אמצעים שהם במקרה הטוב לא יעילים, ובמקרה הגרוע אף יביאו לתוצאות לא רצויות. מאידך גיסא, ניתן בהחלט להגדיר אמצעים שיביאו לשיפור בנוחות התרמית או להפחתה בצריכת האנרגיה, גם ללא הורדה משמעותית בטמפרטורת האוויר. לשם כך יש להבין את ההשפעות המשולבות של ממדי הרחוב, צפיפות הבנייה, חומרי הריצוף וצמחייה מסוגים שונים על המיקרו-אקלים בעיר, בהתחשב באקלים הישראלי המגוון ובשילוב עם המאמצים לתכנן ערים בצורה רגישה למים.