|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
גליון מס' 4/דצמבר 2015 |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
?What greater rejection of those who would tear down our world than marshaling our best efforts to save it(נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ועידת האקלים בפריז, 30.11.2105) קוראות וקוראים יקרים שלום,לקראת סוף שנת 2015 נשאנו כולנו את עינינו לפריז. בירת ערכי החירות, השוויון והאחווה, שספגה מתקפת טרור נפשעת ברחובותיה, אירחה כשבועיים לאחר מכן את ועידת האומות המאוחדות לשינוי אקלים (COP21). על אף החשש מהסטת סדר היום העולמי, נראה שמעולם לא היה ברור יותר למנהיגי העולם שפליטות גזי החממה, אף על פי שאינן נראות לעין ושקורבנותיהן אינם מוצגים על מרקעי הטלוויזיה, טומנות סכנה חמורה וממשית להחרפת שינוי האקלים, ובכך להמשך קיום החיים באופן המוכר לנו.בהסכם השאפתני נקבע יעד של הגבלת עליית הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ לעד 2 מעלות צלזיוס מעל הטמפרטורה ששררה לפני המהפכה התעשייתית, ותוך חתירה להגבלת עלייה זו ל-1.5 מעלות בלבד. בעוד שהיעד הראשון מחייב הפסקה של התרומה האנושית (נטו) של גזי חממה לאטמוספרה החל ב-2050, הרי הגבלה ל-1.5 מעלות משמעה הקדמת מועד זה ל-2030.את ההסברים להצלחה, שבזכותה זכה הישג סביבתי לככב (אולי לראשונה בישראל) בכותרות הראשיות של רוב אמצעי התקשורת, ניתן למצוא באופן שדיפלומטיית האקלים נוהלה בו. הדרך שנוסתה בעבר – סחר-מכר בכמויות פליטה לאומיות לפי מידת הפיתוח של המדינות – הוכחה לצערנו ככושלת. במקום לחזור עליה, נעשה תהליך בניית ההסכם מתוך הבנה כי בראש ובראשונה מדינות פועלות בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלהן. המערכת הגמישה שנבנתה, שכל מדינה קובעת בה את יעדי הפחתת פליטות גזי החממה בשטחה, אִפשרה למדינות ליצור התאמה בין השפעתן על האקלים לבין יכולתן להתחייב לשינויים, מבלי לפגוע באותם אינטרסים לאומיים. אופן זה של הגעה להסכמות מאפשר בניית אמון ויציאה משותפת לדרך ארוכה, שבה ועידת פריז אינה סוף הדרך, אלא תחנה חשובה בהתאמת אורחות חיינו לכוכב לכת בעל משאבים מוגבלים וסופיים.התכנית הלאומית של ישראל להפחתת פליטות גזי חממה ולייעול צריכת האנרגיה במשק אמורה להביא לצמצום של 25% מפליטות גזי החממה, של 17% מצריכת החשמל ושל 20% מהנסועה בכלי רכב פרטיים עד שנת 2030 בהשוואה לתרחיש 'עסקים כרגיל'. לנוכח הניסיון הלאומי העגום בעמידה ביעדי ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים, נקווה שהפעם תעמוד לצדנו העובדה שהסכם פריז כולל 'מנגנון שקיפות', שהמדינות חייבות לדווח לו על עמידה ביעדיהן.קריאה נעימה ובשורות טובות,שחר בוקמן
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
חמש שנים לאחר השרפה הגדולה בכרמל: תמונת מצב של השיקום האקולוגי
נועה שטיינר, מנחם זלוצקי, נתן אלבז, ענבר חשמונאי, עמית דולב, דותן רותם, יהושע שקדי, אורית גינצבורג, ישראל גלון, כליל אדר, מיכאל ויינברגר, יצחק סוויסה ואבי פרבולוצקי
 
|
תחרות או דו-קיום? על נשרים, עזניות והפגרים שביניהם
אור שפיגל
 
|
איך שומרים ברשות הטבע והגנים על צמחים בסכנת הכחדה? סיפור הקמתם של גני מקלט
מרב לבל ומרגרטה וולצ'אק
 
|
צרעה קטנה צרה גדולה – התפשטות הפיקוס החלודי בישראל
דן איזיקוביץ וורד פיכמן
 
|
צעד ראשון ליצירת ערים רגישות מים בישראל – מיזם הביופילטר בכפר-סבא
ירון זינגר
 
|
דברים שרואים משם – לא רואים מכאן: השימוש בחישה מרחוק לניהול סביבתי
מרים צלוק וסיניה נתניהו
 
|
|
|
|
|
|
|
בין המקומי לעולמי – חשבונאות סביבתית של מערכת אספקת הבשר הישראלית
שירה דיקלר ומידד קיסינגר
   
|
השפעת פסולת נוזלית של בתי בד על אינטראקציות ספיחה של תרכובות אורגניות בקרקע
יונתן קרן, מיכאל בוריסובר, ארנון דג, נדז'דה בוחנובסקי ויצחק צפורי
   
|
למען הדור הבא – קידום לימודי קיימות במערכת ההשכלה הגבוהה
קרן מינץ וטלי טל
   
|
שיטות פיזיולוגיות לקביעת עמידות של עצי אלון התבור וצאצאיהם ליובש
היא-לי בונפיל, שמעון לביא בני אבידן, סוהיל זיידן, אביב אייזנבנד, יאיר מני, יוסי יניב, איריס ביטון, רוני וולך, מנחם מושליון וגיורא בן-ארי
   
|
|
|
|
|
|
|
כיצד יש לטפל במפגעים הסביבתיים הנגרמים מהמציאות הגאופוליטית ביהודה ושומרון?
יצחק מאיר
 
|
|
|
|
|
בין ביטחון תזונתי לחיים הטובים – תערוכת אקספו 2015 כבמה לשאלות מוסריות, חברתיות וסביבתיות
תגית כלימור
 
|
|
|
|
|
אם חושבים – לא נוהגים
ריאיון עם פרופ' אראל אבינרי
 
|
|
|
|
|
|
|
|
|